<h1>ספר החינוך מצוה תרי"א</h1>
<h2>דף ה:</h2>
שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך היושר והטוב בכל כוחינו ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו על דרך החסד והרחמים כאשר ידענו מתורתינו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר [דברים כ"ח] והלכת בדרכיו, ונכפלה המצוה עוד במקום אחר שנאמר ללכת בכל דרכיו, ואמרו זכרונם לברכה בפירוש זאת המצוה מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק אף אתה היה צדיק, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש, והענין כולו לומר שנלמד נפשינו ללכת בפעולות טובות כאלו ומדות נכבדות אשר יסופר בהם יתברך על דרך משל לומר שמתנהג במדת טובות אילו עם בריותיו, והוא ברוך הוא יתעלה על כל עילוי גדול שאין בנו כח ודיעה להשיג גודל מעלתו ורוב טובו ולא בכל הנבראים, ועל הדרך הזה שאמרנו יקראו הנביאים לאל ברוך הוא כל הכינויים צדיק ישר תמים גבור חזק רב חסד ארך אפים, כי באמרם ארך אפים אין הענין חלילה שיהיה כעס לפניו לעולם, כי אשר בידו להמית ולהחיות למחות עולם ולבראת ואין אומר לו מה תעשה למה יכעוס, גם כי הכעס איננו שלימות בכועס ואליו ברוך הוא כל השלמות, אבל הענין באמת על הדרך שזכרנו, כלומר שהן המדות המעולות שמתנהג בהן עם בריותיו, ויש לנו ללמוד ולעשות כל דרכינו בדמיונו. ואולי בני תחשוב לבא אלי במה שכתוב [תהלים ז'] ואל זועם בכל יום, ואמרו זכרונם לברכה [ברכות ז' ע"א] וכמה זעמו רגע, ואתה בני אל תטעה בזה, חלילה לאל מרשע ומלבבך להאמין בו ברוך הוא כי אם תכלית כל שלימות וענין הכעס לא יארע בנו רק מצד היותינו בעל החומר הגרוע, ובאמת כי הזעם שזכרו בו איננו רק על דרך משל ענין העולם, כוונתם לומר כי בהיות רוב בני אדם שבעולם נמשכים אחר תאוותם ומהם רבים עובדים לשמש ולירח ולמזלות וגם לעצים ולאבנים יתחייב העולם מתוך כך כלייה תמיד, ואולי אמרם שזעמו רגע בכל יום הטעם לפי שהעולם נדון אחר רובו, ובכל יום ויום מתחייב העולם על מעשיהם הרעים ואותו רגע קטן אשר ישלים הרוב חוטא אחד בחטאו ידמו זכרונם לברכה לזעם האל לומר שיש באותו רגע חרון אף בעולם וחיוב עליהם, שהכל ראויים באותו רגע מכח מדת הדין לכלות אלא שמדת הרחמים מכרעת מיד ומעמידו. וקבל זה בני ממני עד שמעך טוב ממנו. שורש מצוה זו ידוע הוא, כי היא ושרשו דבר אחד. דיניה גם כן קצרים, ענינם הוא דרך כלל שיבחר לו האדם בכל עניניו ובכל מעשיו בין באכילה בין בשתייה בין במשא ומתן בין בדברי תורה בין בתפלה בין בשיחה ובכל דבר הדרך הטובה והממוצעת ולא יתרחק אל הקצוות לעולם, ועל כלל הענין הזה אמרו זכרונם לברכה [סוטה ה' ע"ב] שיהא אדם שם דעותיו תמיד, כלומר שיחשוב בענינו לעשות אותם על דרך המצוע והיושר, וסמכו הדבר לקרא דכתיב [תהלים נ'] ושם דרך אראנו בישע אלהים, דרשו הם לא תקרי וש0ם אלא וש0ם. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה ואינו משתדל להישיר דרכיו ולכבוש יצרו ולתקן מחשבותיו ומעשיו לאהבת האל ולקיים המצוה הזאת בטל עשה זה.
